משרד עורך דין לשון הרע עודד פרץ עוסק דרך קבע בטיפול בתביעות דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ עוסק בהגשת תביעות אזרחיות וכספיות בגין הוצאת דיבה ולשון הרע וגם בהגשת קובלנות פליליות בלשון הרע, שכן פרסום דיבה בכוונה לפגוע מהווה עבירה פלילית שנושאת בצידה שנת מאסר!

עורך דין לשון הרע עודד פרץ מטפל בשילוב בין תביעות דיבה ולשון הרע, לבין תביעות פגיעה בפרטיות ועילות נזיקיות אחרות. עורך דין דיבה עודד פרץ מייצג דרך קבע אישי ציבור בתביעות דיבה ולשון הרע, וכן בקובלנות פליליות.

האם זכה אריאל שרון בתביעתו בלשון הרע בגין פרסום שהאשימו בהטעיית מנחם בגין במסגרת מלחמת לבנון השניה?

האם זכה דוד אפל לפיצוי מאת הכתבת איילה חסון מהערוץ הראשון?

האם הצליחו בניה של חנה סנש למנוע את הצגתה כמי שבגדה בחבריה?

האם זכה לוני הרציקוביץ בתביעתו נגד עיתונאי?

האם הפרסומים הללו עולים כדי הוצאת דיבה ולשון הרע ע"פ חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965?

 

הגנות נוספות הינן הבעת דיעה סבירה על אדם ביחס לתפקידו הציבורי, בקורות אמנותיות, תלונה תמת לב לרשות מוסמכת על מנת שתחקור. ואולם, הסעיף קובע מפורשות כי פרסומה של עצם הגשת התלונה או של תוכנה אינה מוגנת ועלולה לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם קביעה זו.
 
פסקי דין העוסקים בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965;

דוד אפל נגד איילה חסון ורשות השידור- ע"א 1104/00- בית המשפט העליון

עסקינן בתביעת דיבה והוצאת לשון הרע מטעם דוד אפל, קבלן ועסקן המקורב לליכוד ולחבר הכנסת דאז אריה דרעי מטעם ש"ס. התביעה התייחסה לכתבה ששודרה בערוץ הראשון, ערוץ 1, אשר לטענת אפל מהווה הוצאת דיבה ולשון הרע כלפיו. בכתבה פורסם כי דרעי התנה את תמיכתו במה שכונה אז "הסכם חברון", במינויו של עו"ד רוני בראון לתפקיד היועמ"ש. הכתבה פרסמה כי אפל אמר לדרעי כי יש לו בשבילו יועמ"ש מצוין, "אחד משלנו". הפרשה כונתה דאז "יועץ תמורת הסכם". דרעי היה אז תחת חקירה פלילית (טרם הורשע ונשלח לכלא). הכתבה טענה כי בראון הבטיח לדרעי כי אם ימונה יסדר לו עסקת טיעון נוחה וללא קלון. פורסם כי דרעי איים להכשיל את הסכם חברון אם בראון לא ימונה ליועמ"ש. הערוץ הראשון ואיילה חסון טענו כי משמעות הביטוי "הוא יהיה משלנו" הוא קרבה פוליטית ואידיאולוגית, ולא במובן הקומבינה, ולפיכך אין בכתבה משום הוצאת דיבה ולשון הרע.  
 
 
השופט עדי אזר מהמחוזי קיבל פרשנות זו, קבע כי פוליטיקאים ממנים אנשים המקורבים אליהם מהבחינה הפוליטית, כי הדבר הינו מקובל, ולפיכך מחק על הסף את התביעה של אפל, קבע שאין באמור משום הוצאת לשון הרע ודיבה, שכן רוני בראון הינו עו"ד, ואדם בעל כישורים ראויים לתפקיד היועמ"ש. זאת ועוד, המחוזי קבע כי אפל הינו דמות ציבורית ולכן יש להעדיף את חופש הביטוי, ולכן אין כאן משום הוצאת דיבה ולשון הרע.
 
 
 
אפל ערער לעליון. העליון קבע כי המשמעות הסבירה של הדברים "הוא יהיה משלנו", בקונטקסט של הכתבה, ולאור העובדה כי דרעי היה נתון אז תחת חקירה פלילית, הינה ניסיון קומבינה, קבלת טובת הנאה- ניסיון של אפל להשיג עסקת טיעון נוחה וללא קלון לחברו אריה דרעי, ולפיכך יש כאן הפרה של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.
 
 
 
העליון קבע כי ישנם שיקולים שדווקא מצביעים על כך כי בנוגע לאנשי ציבור הזכות לשם טוב תגבר על חופש הביטוי, שכן עיקר כוחם הוא בשמם הטוב. יתירה מכך, התרת שמם של אנשי ציבור להוצאת דיבה וללשון הרע עלולה להרתיע ולהפחיד אנשים טובים מלהפוך לאנשי ציבור, וכך האינטרס הציבורי ייפגע. ערעורו של אפל התקבל והתיק הוחזר למחוזי לשם המשך הדיון. בית המשפט המחוזי, הפעם מפי כב' השופט נ. ישעיה, דחה את תביעתו של אפל וחייבו בהוצאות ע"ס 50 אלף ₪. יצויין כי אריה דרעי נמנע מהגשת תביעה.
 
 
 
הדיון במחוזי עסק בהגנות הנטענות של הנתבעים, שכן כאמור העליון כבר קבע כי אכן מדובר בהוצאת דיבה ולשון הרע. הצדדים הסכימו כי בפרסום היה אינטרס ועניין לציבור, ולכן המחלוקת שנותרה הייתה האם הפרסום היה אמת או לא. על הנתבעים הנטל להוכיח את ההגנות, ובפרט את הגנת "אמת דברתי". בית המשפט לא האמין לאפל בטענתו לפיה לא ניסה לדחוף את המינוי, שכן אפילו דרעי בעצמו פורסם כמי שמודה בעובדה זו. בית המשפט קבע כי קבלת גרסתו של אפל הינה "עילבון לאינטליגנציה". כלומר, לנתבעים עומד הגנת "אמת דברתי" ע"פ סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.  עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם ההחלטה.
 
 
 
 
רשת תקשורת ורפי גינת נגד אטינגר רע"א 10771/04 בית המשפט העליון- צו מניעה בתביעות לשון הרע
 
 
 אטינגר היה רופא גניקולוג. רפי גינת רצה לפרסם בכלבוטק כתבה שעל פניה עולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע, לפיה אטינגר מוציא כספים מלקוחותיו במרמה, ומשדל לעצמו טיפול אף כאשר אין צורך רפואי בכך. לכלבוטק פנו מס' מתלוננות, והתכנית שלחה תחקירנית מצוידת במצלמה נסתרת על מנת לבדוק את הדברים. גינת פנה לאטינגר טרם שידור התכנית וביקש את תגובתו. אטינגר, אשר סבר כי הדברים עולים כדי הוצאת דיבה ולשון הרע, פנה לבית המשפט המחוזי, וזה נתן צו מניעה זמני האוסר שידור של הכתבה עד לבירור התביעה. גינת הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כבוד השופטת ביניש דנה בתיק זה. העליון קבע כי הגנתו של גינת לתביעה פוטנציאלית בלשון הרע ודיבה אינה הגנת סרק, עומדת לו הגנה לכאורית. אפילו בית המשפט המחוזי קבע כי היו חוות דעת רפואיות סותרות משני הצדדים. לפיכך, בוטל צו המניעה הזמני שניתן. במצב דברים זה, חופש הביטוי גובר על החשש להוצאת לשון הרע ודיבה. רק במקרה בו המבקש היה מוכיח כי לנתבע אין כל הגנה או הגנת סרק לגבי הוצאת דיבה ולשון הרע, או היה מוכיח חוסר עניין ציבורי, או רק אז היה זוכה בסעד כה דרסטי, בחזקת צנזורה וסתימת פיות מוקדמת. נפסק כי גם הגנה רעועה או כזו בעלת סיכוי נמוך נחשבת כהגנה. בית המשפט העליון קבע שאפילו אם יש בכתבה משום הוצאת דיבה ולשון הרע פוטנציאלית, הרי שאין לאסור מראש את הפרסום, והנפגע יאלץ להיפרע נזקיו בגין הוצאת דיבה ולשון הרע רטרואקטיבית ובדיעבד. העליון קבע כי יש מחיר לחופש הביטוי. עורך דין דיבה עודד פרץ מסכים עם קביעה זו.
 
אליאס יעקב נגד רשות השידור- בג"ץ 2137/98

אליאס עתר לבג"ץ בשם עמותה שמטרתה קידומה של ישראל כמדינה יהודית, וביקש לאסור את שידורה של סדרה בשם "תקומה" אשר לטענתו מציגה את הציונות בצורה שאינה אמיתית ושאינה מחמיאה. העתירה נדחתה על הסף. לא נמצאה שום סכנה ממשית לשלום הציבור ואין בדברים כדי לזעזע את אמות הסיפים בצורה קיצונית, ולכן חופש הביטוי גובר. אין בפרסום כל עבירה על חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. בג"ץ 807/78 עין גל- המונח "אמת היסטורית" הינו חמקמק ובלתי וודאי. ע"א 259/89 ספירו.

בג"ץ 1/81 שירן נגד רשות השידור
 
נדחתה עתירה למנוע את שידורה של הסדרה "עמוד האש" בשל אי דיוקים היסטוריים. השופט שמגר קבע כי בהעדר אי חוקיות ברורה או סכנה מוחשית לציבור חופש הביטוי גובר. כנ"ל ע"פ 232/55 גרינוולד. הדברים אינם עולים כדי הוצאת דיבה ולשון הרע.
 
מאיר שניצר נגד הצנזור הצבאי- בג"ץ 680/88
 
נפסק כי הצנזור הצבאי לא רשאי לאסור באופן גורף כל פרסום אודות ראש המוסד, כי שיקול דעתו נתון לביקורת שיפוטית, וחייב להיעשות בסבירות. במשטר דמוקרטי מותר למתוח ביקורת, וכי לא כל ביקורת משמעותה פגיעה בביטחון המדינה או בהכרח משום הוצאת לשון הרע ודיבה. חופש הביטוי מאפשר ביקורת, ובפרט על אנשי ציבור בכירים.

יוסף קראוס נגד ידיעות אחרונות - ע"א 3199/93- בית המשפט העליון

הפרסום היה אודות כך שקצין משטרה חשוד שקיבל טובות הנאה והתנכל לשוטרת, וכי יש כנגדו ראיות לכאורה. הצדדים הסכימו כי מדובר בהוצאת דיבה ולשון הרע ע"פ חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, והשאלה השנויה במחלוקת הייתה האם לעיתון עומדות ההגנות ע"פ חוק אישור לשון הרע התשכ"ה- 1965. המחוזי קבע שכן. העליון הפך את ההחלטה ומצא כי העיתון פרסם את החשדות שעה שהתיק כבר נסגר. פרסום אודות חקירת משטרה עולה לכאורה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. העליון הבהיר כי ישנו הבדל בין פרסום של חשד, לבין פרסום לפיו ישנן ראיות לכאורה. חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובע כי העיתון מחויב לפרסם אם נתבקש כי התיק הפלילי נסגר. משלא עשה כן, לא תעמוד לעיתון הגנת תום הלב.
 
ראה גם בג"ץ אלדורי נגד רשות השידור.
 
אריה אבנרי נגד ח"כ אברהם שפירא- ע"א 214/89- בית המשפט העליון
 
המדובר בספר שנכתב על חבר הכנסת ממפלגת אגודת ישראל. הפרסומים מאשימים את התובע בשחיתות. המחוזי נתן לח"כ את מבוקשו- צו מניעה זמני כנגד הפרסום. העליון הפך את ההחלטה וקבע כי לנתבע הגנה לכאורית ראויה לתביעה פוטנציאלית בלשון הרע ודיבה. העליון גם ביטל את מחיקת כתב ההגנה בעקבות אי מילוי צו גילוי מוקדם ביחס לספר. העליון קבע כי היות ויש הגנה לכאורית, חיוב המפרסם לחשוף את הספר מראש בפני התובע הינה צנזורה אסורה ובלתי מידתית על חופש הביטוי. אין מחייבים מפרסם להציג את יצירתו לעיון מוקדם. התובע יוכל לתבוע נזקיו בגין הוצאת לשון הרע ודיבה רק בדיעבד, וזהו המחיר של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. לאור הנזקים שעלולים להיגרם לתובע, יש לנהל משפט בעניין הוצאת לשון הרע ודיבה בהקדם האפשרי. חשוב להתייעץ בהקדם עם עורך דין לשון הרע עודד פרץ.
 
שמואל בורוכוב נגד זאב יפת- ע"פ 677/83- בית המשפט העליון
 
יפת הינו עיתונאי שפרסם כי התובע הואשם בעבירה פלילית. התובע הגיש קובלנה פלילית ע"פ סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. בית משפט השלום זיכה את העיתונאי מפאת כך שלא הוכח זדון, ובנוסף הפרסום היה אמת והיה בו עניין לציבור. גם המחוזי וגם העליון דחו את התביעה. עורך דין דיבה עודד פרץ אינו מסכים לגמרי עם פסק הדין הזה.

משה רינת נגד משה רום- ע"א 6871/99- בית המשפט העליון

פסק הדין הזה עוסק בדיני השליחות והשותפות בפקנ"ז לגבי לשון הרע והוצאת דיבה. התובע משה רום שימש כראש העיר חולון מטעם הליכוד. הוא תבע את רינת, יריבו הפוליטי ממפלגת העבודה, בגין פרסום בעיתון לפיו המשטרה המליצה להעמידו לדין. בכתבה צוטטו אמירות ממקורות אחרים. התובע טען כי המשטרה מעולם לא המליצה להעמידו לדין, וכי הפרסום הינו שקרי ומפר את חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. המחוזי קבע כי עסקינן בהוצאת דיבה ולשון הרע, וכי מכח סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 מנהלי העיתון אחראי באופן אישי לפרסומי הדיבה ולשון הרע. הנתבע הנוסף, ששון, נמצא אחראי בלשון הרע מכח סעיף 12 לפקנ"ז- שידול לפרסום לשון הרע ודיבה, שכן הסכים ואימץ את פרסומי הדיבה ולשון הרע. רינת נמצא אחראי בלשון הרע ודיבה שכן התייחס לדברים. המחוזי חילק את האחריות באופן אחוזי לפי מידת אחריותו של כל נתבע ללשון הרע.
 
בית המשפט העליון קיבל את הערעור. העליון קבע כי תגובה ללשון הרע ודיבה אינה בהכרח עולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. ייחוס אחריות מכח בגין שיתוף, שידול מנוגדת לסעיף 12 לפקנ"ז. על מנת שתקום אחריות צריך שכל מעוול ישתתף בביצוע העוולה בלשון הרע. בנוסף, סעיף 12 דורש מודעות- ע"א 407/89 צוק אור נגד קאר סקיוריטי. יש להוכיח שותפות כלשהי של כ"א בעוולת לשון הרע. ע"א 269/82 הילמן נגד כרמי. צריך להוכיח את כוונת המשדל לפיה המשודל יבצע עוולה ובנוסף קשר סיבתי בין הוראות השולח לביצוע של השלוח. אישרור בדיעבד, בפני עצמו, איננו מספק. חייב להיות שיתוף עצמי מודע בהרפתקה דיבתית בלשון הרע. מעוולים אשר מתייעצים אחד בשני ופועלים במסגרת העצות ההדדיות חבים ידיו. כאשר אדם מגיב על דברים שכבר נאמרו, מתייחס מרחוק, אך אינו מודע לעובדות, ואינו יודע כי הדברים מהווים לשון הרע, אין לראות בו כמעוול משותף בלשון הרע. אך מי שבאופן מידה פיתח את הדיבה באופן עצמאי הינו כן אחראי. עורך דין דיבה עודד פרץ מסכים.
 
רשת שוקן נגד לוני הרציקוביץ- ע"א 4534/02- בית המשפט העליון
 
פסק דין זה עוסק באיזון החוקתי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, כפי שמתבטאים בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. התובע הינו בעליה לשעבר של קבוצת הכדורגל של מכבי ת"א, לוני הרציקוביץ. המדובר בכתבה בעיתון שדימתה את התובע לעכבר (בעקבות פרסום קודם מטעם לוני בו דימה עיתונאים לעכברים), והשתמשה בביטוי "איכסה לוני". בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם המאמר על לוני אינו מתיימר להציג עובדות, אך הינו מבזה ומשפיל, ועולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. המחוזי פסק פיצוי ע"ס חצי מליון ₪. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור שהפיצוי שנפסק הינו מוגזם בנסיבות.

העיתון ערער לבית המשפט העליון. העליון ביטל את החבות הנ"ל, קבע כי מדובר במקרה גבולי למדי. העליון קבע כי אכן אין קביעת עובדות אלא הבעת דעה, והבעת דעה נתפסת בציבור כפחות פוגענית מאשר קביעת עובדות חלוטות. העליון קבע כי סאטירה ופרודיה מעצם טבען מקצינות את המציאות, ולא תמיד יהוו הוצאת דיבה ולשון הרע. יש לעמוד על משמעות הפרסום בעיני הקורא הסביר. המבחן הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 לא יכיר ברגישויות מיוחדות. המשימה אינה קלה לייחס משמעות סבירה לדברי סאטירה. פרשנות מילולית ודווקנית לפרסומים עלולה להוביל למסקנה מוטעית, ויש לבחון את הדברים בקונטקסט הכללי שלהם. אם בית המשפט נקלע לקושי פרשני ואם העניין גבולי- חזקה כי הפרסום אינו עולה כדי לשון הרע והוצאת דיבה. לוני הרציקוביץ הינו דמות ציבורית. לגבי אנשי ציבור יש נטייה להעדיף את חופש הביטוי, שכן לאילו נגישות גבוהה לאמצעי התקשורת ואפשרות להגן על עצמם ולהשיב אש ככל שדיבה ולשון הרע מופנית כלפיהם. איש ציבור מביא על עצמו, במידה מסוימת, את הביקורת, ועליו להיות עמיד יותר בפני פרסומי דיבה ולשון הרע מאשר אדם פרטי. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי לאנשי ציבור מגיע פיצוי גבוה יותר בגין הוצאת דיבה.
 
בית המשפט אף התייחס לכך כי לוני בעצמו הוא שעשה בעבר שימוש בדימוי של עכברים כלפי עיתונאים, ולפיכך יש לו להלין גם על עצמו כאשר דימוי זה הופעל כלפיו. תביעתו של לוני בגין הוצאת דיבה ולשון הרע נדחתה, אך היות והמקרה הינו גבולי, לוני לא חויב בהוצאות הצד שכנגד.

"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים. בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר, בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו 2 לחוק (השוו David Price  Defamation - Law, Procedure and Practice (2nd ed., 2001), p. 3-4 להלן Price). בשלב שלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: "האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע, והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות"(פרשת אמר). כך, האיזון שולט על קביעת הגדרת הביטויים המהווים לשון הרע, על היקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים".
 
וינשטוק בלה נגד עתון - ת.א. 1320/97
 
התובעת הינה עו"ד ששירתה במשטרה בתור קצינה בכירה. היא נעצרה בלונדון, מעצרה הוארך, היא שוחררה בערבות לאחר ששהתה במעצר. החקירה הסתיימה בלא כלום. התובעת תבעה עיתונים מספר בגין סיקור המקרה שלה. בית המשפט קבע כי יש במעצר משום עניין לציבור, כמשמעות המינוח בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. ואולם, זה לא מספיק, צריך להוכיח כי הפרסומים היו אמת, במסגרת הגנת "אמת דברתי". אחד העיתונים שנתבעו פרסם כי התובעת נעצרה בחשד להונאת בנקים ולקוחות. הוחלט כי החשד להונאה אכן קשור לבנקים, אך תיאור הכתבה כחשד להונאת בנקים ולקוחות אינו מדויק, מוטעה ושגוי. כלומר, העיתון פגע בתובעת יותר מהנדרש, מסר מידע מוגזם ושגוי העולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. אין מדובר בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.  עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק דין זה.

אריאל שרון נגד עוזי בנזימן רע"א 323/98 בית המשפט העליון לשון הרע
 
הפרסום הינו כי "מנחם בגין יודע היטב כי שרון רימה אותו". במחוזי הסכימו ביניהם כי הדברים עולים כדי הוצאת דיבה ולשון הרע, ואולם הנתבע התעקש כי קיימות לו הגנות ע"פ חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. תביעתו של שרון במחוזי נדחתה. המחוזי קבע כי לנתבע עומדת הגנת תום הלב- כי הנתבע פעל באופן מספק לבירור האמת, כי לא פגע בשרון מעבר לנדרש, וכן מצא כי לנתבע הגנה נוספת- אמת ועניין לציבור, ע"פ סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. המחוזי קבע בהחלטתו כי אין בה משום קביעות הסטוריות, אך קבע כי העיתונאי עמד בנטל האזרחי להוכיח כי שרון נטל לעצמו מנדט רחב גדול יותר ממה שבגין אישר לו ביחס למלחמה, כי בגין אישר מבצע מוגבל ולא מלחמה כוללת. המחוזי קבע ששרון צריך היה להעיד את בגין עוד בטרם נפטר. שרון ערער לעליון. גם העליון הבהיר כי הוא יתרכז בעובדות שלפניו בלבד, מבלי לחרוץ אמת היסטורית ואבסולוטית, שכן לזו פנים רבות. גם העליון דחה את תביעתו של שרון, קבע כי אין כאן משום עבירה על חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, ואישר כי הנתבע פעל בסבירות ובתום לב. הציבור ממילא ייקח את הדברים בספקנות. הנתבע אמר את הדברים כדעתו, ולא כקביעת עובדה, והותיר לקוראים את שיקול הדעת להחליט. אף העיתונאי עצמו כתב כי הוא מסתמך גם על דבריו של ח"כ בני בגין. כלומר, הנתבע לא האשים את שרון מידיעתו האישית. העליון קבע כי כאשר עסקינן באיש ציבור יש להעדיף את חופש הביטוי ולכן הדברים אינם עולים כדי הוצאת לשון הרע ודיבה. עורך דין דיבה עודד פרץ סבור כי לא תמיד יהא זה נכון להעדיף את חופש הביטוי במקרה של אישי ציבור, וכי יש ליצור קטגוריות שונות של אישי ציבור, תוך הבדלת נגישותם לאמצעי התקשורת ויכולתם לעשות כן. לדוגמא, פוליטיקאי ומנהל אגף חינוך שניהם אישי ציבור, ואולם לפוליטיקאי נגישות גדולה יותר לאמצעי התקשורת, ולאיש החינוך לא, ולכן יש ליתן הגנה גדולה יותר לשמו הטוב.עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים כי תביעתו של אריק שרון היתה צריכה להידחות.

בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע רע"א 1104/07 פואד חיר נגד עודד גיל פסק בית המשפט העליון כי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 מעניק חיסיון והגנה ללשון הרע שפורסמה במסגרת הליכים שיפוטיים. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי יש מקום לסייג את ההגנה שהוענקה בפסק הדין פואד חיר נגד עודד גיל.
 
הסעיף קובע הגנה ללשון הרע בגין כל פרסום שנעשה על ידי בעל דין/ צד להליך, בא כוחו או עד בהליך משפטי. פרסום כזה הינו פרסום מותר. בית המשפט העליוןבפסק דין עו"ד פואד חיר נגד עו"ד עודד גיל פסק כי עסקינן בהגנה מוחלטת ובלתי מסוייגת. כלומר, אפילו כאשר הפירסום נעשה בזדון, הוא עדיין מוגן.  בתיק הזה עו"ד טען כנגד עו"ד אחר כי זה מצוי תחת חקירת משטרה. בית משפט השלום החליט כי עסקינן בפרסום מוגן, חרף העובדה שהדברים אחרת היו מהווים דיבה ולשון הרע. בית משפט השלום קבע כי ההגנה הינה מוחלטת, וכי הרציונל הינו ניהול הליך משפטי באופן חופשי וללא חשש מתביעות דיבה ולשון הרע. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה אחרת וקבע כי יש לסייג את ההגנה רק למקרים בהן ההתבטאות לא נעשתה בזדון, וקבע כי במקרה דנן הדברים נאמרו ברשעות וללא קשר לתיק המתנהל.  לשכת עורכי הדין בקשה להצטרף לערעור הנוסף שהוגש לבית המשפט העליון בתור "ידידת בית המשפט", וטענה כי עסקינן בהגנה מוחלטת ובלתי מסויגת. כאמור, עורך דין לשון הרע עודד פרץ אינו מסכים עם פסק הדין פואד חיר נגד עודד גיל, וסבור שיש לסייג את פסק הדין פואד חיר, שכן הזכות לשם טוב היא זכות חוקתית.

כך הוחלט גם בפסק הדין ע"א 348/85 בן ציון נגד הוצאת מודיעין.

גם בפסק הדין רע"א 3614/97 אבי יצחק הוחלט כי הפרסום לא חייב להיות אמת או בעל אינטרס ציבורי, וכי גם פרסום שקרי וזדוני הינו מוגן- דנ"א 6077/02 חוטר ישי נגד ארבל.
 
משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ ושות' מסכים, באופן מסוייג אמנם, עם קביעה זו ועם פסק הדין פואד חיר, שכן במרבית ההליכים המשפטיים, ובפרט בנושאי דיבה ולשון הרע, הצדדים טוענים כי הצד שכנגד הינו שקרן. המחוקק צפה מראש כי הליכים משפטיים יהיו כרוכים מעצם טבעם באמירת דברים בלתי נעימים הכרוכים לא פעם באמירות שיש בהן משום הוצאת דיבה ולשון הרע.

בפסק הדין ע"פ 364/73 זיידמן נגד מדינת ישראל

נפסק כי ההגנה תחול לא רק על לשון הרע ודיבה שפורסמה בין כותלי בית המשפט, אלא גם כזו שפורסמה בכל שלב, וגם במכתבים מצד אחד למשנהו או לב"כ. המחוקק ביקש למנוע בירור של תוכן הדברים. לגבי דברי דיבה ולשון הרע שאמר עו"ד במסגרת ההליך השיפוטי, נפסק כי המקום לדון בדברים הינו הדין האתי והמשמעתי ולא במסגרת תביעה אזרחית בדיבה ולשון הרע. לעניין זה ראה גם פסק דין רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נגד עודד גיל. בש"א 8954/07 עורך דין פז רימר נגד עורך דין אריאל יהודה לשם, שם חויב עורך דין יהודה אריאל לשם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין כך שהגיש לבית המשפט תביעה בלשון הרע אשר סולקה על הסף. כן ראה פס"ד ע"פ 546/92 דורון נ' טריינין-גורן. ע"א 211/82 נאנס נ' דר' פלורו. ע"פ 53/49 וייל נגד היועץ המשפטי. על"ע 736/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נגד מזרחי. בש"א 1510/09 ציון דאהן נגד עורך דין חביליו. בפסק דין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ נפסק כי כאשר יש קושי פרשני אזי יש להעדיף את הפרשנות לפיה לא תקום כל חבות בגין הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים.
 
לגבי אמות המידה בקביעת פיצויים בתביעת לשון הרע ודיבה. בפסק הדין אמר רע"א 4740/00 קבע בית המשפט העליון כדלקמן. עסקינן היה בפרסום בעיתון לפיו אמא נרקומנית נטשה תינוקת. בית משפט השלום קבע כי המדובר בפרסום של דיבה ולשון הרע וכי הפרסום הדיבתי הביא לזיהוי הוריה של התינוקת. חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 קובע כי לשון הרע אינה חייבת להיות מפורשת, ואפשר שתשתמע גם מהנסיבות.  עורך דין דיבה עודד פרץ מסכים.
 
יצוין כי חוק איסור לשון הרע אינו דורש כי הפרסום או זיהוי הנפגע יעשה במפורש, והתובע יכול להוכיח כי הפרסום נעשה בעקיפין, ברמיזה, וכי הפרסום מוביל אליו מנסיבות חיצוניות סבירות אחרות.  השלום קבע כי הפרסום בדבר מצבה של התינוקת ודבר הנטישה היו אמת ובעלי אינטרס ציבורי ולכן לעיתון הוענקה הגנה מכח סעיף 14 לחוק לשון הרע.  ואולם, נקבע כי האם אינה נרקומנית, והשלום קיבל את החלק הזה של התביעה וקבע כי הוא אכן עולה כדי הוצאת דיבה ולשון הרע.  נקבע כי השלום לא בדק האם אכן האם הינה נרקומנית, ואף לא טרח ליזום כל תיקון לדברים כפי שהיה נדרש ממנו בנסיבות.  לאור האמור, השלום פסק את הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי ע"פ חוק לשון הרע ע"ס 100,000 ₪.  ערעור הוגש למחוזי. המחוזי הפחית את סך הפיצוי לסך של 40,000 ₪ בלבד.  ערעור נוסף הוגש לעליון. העליון השיב בחזרה את סך הפיצוי שקבע בית המשפט השלום ע"ס 100,000 ₪.

פסק הדין ע"א 594/66 אהרוני נגד פויכטונגר

קבע כי כתב תביעה בלשון הרע ודיבה חייב לפרט את הדברים המדויקים שנאמרו. התובע חייב לטעון כי הנתבע לא האמין באמיתות הדברים שפרסם, שלא כן הנתבע לא יידרש כלל להכחיש זאת. בפסק הדין פנינה הופ רע"א 8348/99 נפסק כי נטל הראייה יעבור לנתבע רק אם זה הודה בכל האלמנטים של העוולה. כנ"ל בר"ע (י-ם) 158/04 עזריאל אברמוביץ בע"מ נגד גליקסמן. בפסק הדין ת.א. 7842/92 אוחנה נגד ידיעות אחרונות יושמה הוראת חוק איסור לשון הרע לפיה העתק של עיתון יהווה ראייה לכאורה כי אכן נעשה פרסום בעיתון.

 
ת.א. 8206/06 סרן ר' נגד ד"ר אילנה דיין- לטובת סרן ר' נפסקו 300 אלף ₪ ועוד 80 אלף ₪ הוצאות משפט בגין פרסום כתבה בתכנית "עובדה" לפיה ביצע וידוא הריגה בילדה פלסטינית. נפסק כי הכתבה הייתה מגמתית, שגויה בהיבטים מהותיים. התכנית התיימרה להציג עובדות חלוטות ולא דעות. שם התכנית הינו "עובדה"... עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור שהפיצוי היה צריך להיות גבוה יותר.
 
ע"א 1212/08 מימון ז'קלין נגד גלילי מנחם מקומון ייחס לגננת הדברת כינים בדרך אכזרית תוך שימוש בנפט וגזיזת שערות. נפסק כי העיתון התרשל ולא ביקש תגובה וכי הדברים עולים כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. בתיק מרזן נגד שקורין נפסקו 300 אלף ₪ בגין לשון הרע ודיבה שהופצה למעסיק, לשכנים, לבני משפחה ולרשויות המדינה. בתיק 515/04 מאיר יצחקי נגד אלי בר נפסק פיצוי ע"ס 55 אלף ₪ בגין הוצאת לשון הרע ודיבה על השימוש במילים עבריין מורשע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ סבור שהפיצוי היה צריך להיות גבוה יותר.
 
בתיק ת.א. 13797-11-09 דולינגר נגד שרעבי, עו"ד תבע בגין כך שבנק מסר ללקוחותיו כי בחשבונו ישנן בעיות ועיקולים. היות והיקף פרסומה של הדיבה ולשון הרע היה די מצומצם, אי הנעימות נמשכה כיממה בלבד והבנק התנצל, נפסק פיצוי ע"ס 9,000 ₪ בלבד בליווי 3,000 ש"ח הוצאות המשפט.

בפסק הדין ת.א. 197072-08 ד"ר כנען דוד נגד וואלה תקשורת ודורון אזולאי דובר בתובע שהינו וטרינר וסוחר בחתולים. הנתבע רכש ממנו חתול וחש מרומה כיוון שחויב לשלם גם בעבור חיסון, כתנאי לרכישת החתול, דבר שלא פורסם מראש, אודותיו הנתבע גילה רק לאחר שהגיע למקום. הנתבע פרסם ב"פורום חתולים" את מה שכינה כ"חוויה אישית". נפסק כי הפרסום האמור אינו עולה כדי הוצאת לשון הרע ודיבה שכן הדברים תוארו כחוויה אישית, באורח סביר ומידתי, היה בהם אמת ועניין לציבור. עסקינן בפרסום ענייני וסביר בעל אופי צרכני. הוטרינר חויב בתשלום הוצאותיו של הנתבע שכן אין בפרסום משום הפרה של חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מקדם בברכה את פסק הדין הזה.

ת.א. 4860-06 ד"ר אסרף (אצראף) נגד אסף שלום
 
פרסום "לשון הרע" במסגרת ההליך המשפטי, במשמעותו הרחבה, הינו פרסום מוגן ע"פ סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. ההגנה לפרסום מהסוג הזה הינה הגנה מוחלטת. דנ"א 6077/02 חטר ישי נגד ארבל. ע"פ 364/73 זיידמן נגד מדינת ישראל וגם רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נגד עודד גיל. ת.א. 11880-07-10 חולודנקו נגד מוזר. ראה גם דחיית תביעתו וחיובו בהוצאות של עו"ד אריאל יהודה לשם ת.א. 7749/07 במ"ש שלום ירושלים.
 
בתיק א. 19513/03 פלונית נגד זכי בתיה נפסק כי תסקיר מבחן שהוגש לבית המשפט גם הוא נעשה במהלך הליך משפטי, ולכן הינו מוגן ולא יכול לעלות כדי הוצאת דיבה ולשון הרע. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים.
 
בתיק א. 6483/06 קלע דינה נגד אמנון לוי נדחתה תביעה ע"פ חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 שכן הפרסום לא הביא לזיהויה של הנפגעת. בתיק א 3084/08 ניסים כהן נגד אלי ברק בבית המשפט השלום בנתניה נפסק פיצוי בגובה 40 אלף שקל בגין הוצאת דיבה ולשון הרע שכן במהלך שידור רדיו נאמר על הנפגע כי הוא בטלן שלא שירת בצבא. עורך דין דיבה עודד פרץ מציין כי ערוץ טלוויזיה לא יראה אחראי ללשון הרע שפירסם מרואיין, אם הדבר נעשה בשידור חי, וכאשר לא הייתה כל אינדיקציה כי לשון הרע אכן תפורסם.
 
בתאריך 26 ביוני 2011 ניתן בבית משפטהשלום בחיפה מפי כבוד השופטת אילת דגן פסק הדין בתיק ת.א. 6002-09-08 שריף חלבי נגד חברת החדשות הישראלית בע"מ.
 
התובע שריף חלבי הגיש תביעה בגין לשון הרע והוצאת דיבה בגין פירסום כתבה בחדשות בה הוא נראה מוכה ע"י שודדים ששדדו תחנת דלק בה הוא עבד.
 
דמותו של התובע הופיעה בכתבה למשך מס' שניות בודדות בלבד, כאשר פניו לא טושטשו וניתן לזהותו.
 
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע שיש בשידור הכתבה משום פירסום שעלול להשפיל ולבזות את התובע בעיני הבריות, ע"פ סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.
 
בית המשפט חזר והדגיש כי המבחן ללשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר, וציטט שוב מפסק הדין ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן וע"א 740/86 יגאל תומרקין נגד אליקים העצני.
 
יצוין כי כאן קיימת גם עוולה מקבילה של פגיעה בפרטיות (ראה לשונית פגיעה בפרטיות באתר זה). אין לקבל כפל פיצוי בגין שתי העוולות - ת.א. 71340/94 משה פרימן נגד ידיעות אחרונות (לא פורסם).
 
בית המשפט קבע כי היה ניתן לצמצם את הפגיעה בתובע באמצעי זול ופשוט כגון טישטוש פניו.
 
כן נפסק כי עצם הידיעה של עובד תחנת הדלק שהוא מצולם, אין משמעה הסכמתו לפירסום התמונות, וחובה היה לפנות על מנת לקבל את הסכמתו.
 
כן נפסק כי אין כל עניין לציבור בחשיפת זהותו של הקורבן שהותקף, אלא רק באיתור השודדים.
 
התובע תבע גם בגין נזקים ממוניים, ולא רק בגין הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק הנקוב בחוק איסור לשון הרע, אך כשל בהוכחת נזקיו ובהוכחת הקשר הסיבתי בין נזקיו הנפשיים הנטענים לבין פרסומי הדיבה ולשון הרע.

בהחלטה שניתנה ביום 24 ביולי 2011 בתיק א (תל אביב) 2090-11-10 משה בובליל נגד ישראל 10 החליטה כבוד השופטת יהודית שבח כי הוצאת דיבה ולשון הרע אפשר שתעשה גם באופן מרומז או משתמע והפנתה לפסק הדין ת.א. (נתניה) 2306/90 אלרואי נגד חדשות נתניה. בנוסף, הועלתה האפשרות לפיה גם קרוביו של הנפגע מהוצאת דיבה ולשון הרע יוכלו לתבוע, וזאת ע"פ הפסיקה בדיני הנזיקין - רע"א 444/87 אלסוחה נגד עיזבון המנוח דהאן. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסיקות אילו.

בפסק דין בלשון הרע והוצאת דיבה שניתן ביום 18 באוגוסט 2011 מאת כבוד השופט יוסף סוהיל בתיק ת.א. (נצרת) 5276/07 סמיון וסרמן נגד שמעון גפסו, גבריאל בלגר, יהושע רובין נתקבלה חלקית תביעת דיבה ולשון הרע.
 
הנתבע רובין הינו עו"ד אשר נתבע יחד עם מרשו בגין לשון הרע והוצאת דיבה.
 
המדובר היה במכתב שנשלח לראש עירית נצרת לשעבר, מנחם אריאב, למכותבים רבים נוספים, וכן בפרסומים שונים בתקשורת בעקבות אותו מכתב.
 
בית המשפט דחה את אחד מפרסומי לשון הרע הנטענים בשל כך שבפרסום לא צוין שמו של התובע, וספק אם בפרטים שנמסרו דיים לזהותו. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם קביעה זו, אשר מתיישבת עם ההלכה המושרשת בלשון הרע.
 
בית המשפט סירב כלל לדון בפרסום נוסף אשר לא נטען כלל בפרשת התביעה, אלא הועלה לאחר מכן. עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים גם עם קביעה זו, שכן עסקינן בהרחבת חזית אסורה, ועל התובע היה לבקש לתקן את תביעתו, או להגיש תביעה נוספת בלשון הרע, באשר כל הוצאת דיבה נוספת מהווה עילה חדשה ונפרדת בלשון הרע.
 
בית המשפט ציין כי אין כל מניעה לתבוע בגין הוצאת דיבה ולשון הרע רק את האדם שהביא את הפרסום לידיעת כלי התקשורת, וזאת מבלי לתבוע את כלי התקשורת עצמם.
 
בית המשפט קבע לגופו של עניין כי היות והמכתב נשלח בתפוצה רחבה מדי, למס' רב של נמענים, הרי שהיה צפוי כי יגיע לאמצעי התקשורת, ולכן הנתבעים אחראים לתפוצה ולפרסומים אילו. בית המשפט בקביעתו זו עשה שימוש בסעיף 2 (ב) (2) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1963 ולפיו רואים כפרסום גם פרסום בכתב ש"עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".
 
עו"ד לשון הרע עודד פרץ סבור כי קיים קושי כלשהו בקביעת בית המשפט לצורך עניין זה, שכן הנטל עודנו על הנתבע להוכיח כי הנתבע ביקש או התכוון ליידע את התקשורת, שלא כן יש לתבוע את אילו שהעבירו את הידיעה לתקשורת, ולשם כך יש להעיד עיתונאים ואנשי תקשורת, ככל שיידרש.
 
עו"ד לשון הרע עודד פרץ סבור כי האנלוגיה שעשה השופט בין מכותבים רבים לבין הגעת הידיעות לתקשורת בהכרח הינו קשר רפה שעלול להתברר כשגוי לרב.
 
קיימת סכנה כי לנתבע ייוחסו פרסומים שהוא לא עשה וכלל לא התכוון לעשות.
קיים חשש כי אחרים יבקשו להפליל נתבעים בגין פרסומים, בעל כורחם.
לא ברור מדוע הסיק בית המשפט "ציפייה סבירה" כי הפרסומים יגיעו לתקשורת, ולא העמיד את התובע על חובתו להוכיח מי אכן פנה לתקשורת.
נדמה כי ייחוס אחריות עקיפה לתובע לא הייתה במקומה.
 
בית המשפט חזר נכונה על ההלכה שנקבעה בתיק ע"א 334/89 מיכאלי נגד אלמוג ובתיק ע"א 4534/02 רשת שוקן נגד הרציקוביץ לפיה המבחן להוצאת דיבה ולשון הרע הינו מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.
 
בית המשפט דחה את טענת "אמת דברתי" באשר זו לא הוכחה בראיות.
 
בית המשפט עשה שימוש בהלכת רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נגד עו"ד עודד גיל בפוטרו את עורך הדין הנתבע מאחריות בלשון הרע שכן נפסק כי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 מעניק הגנה מוחלטת לפרסום שנעשה תוך כדי דיון משפטי, אפילו אם הפרסום היה שקרי ואפילו נעשה בזדון.
 
בהתבסס על פסקי דין ע"א (ת"א) 1682/06 נתן רסקין נגד עו"ד אברהם לב נפסק כי המונח "תוך כדי דיון" מכיל גם מכתב דרישה לפני הגשת תביעה ששלח עורך דין בשם לקוחו.
 
כן השתמש השופט בפסק הדין המנחה לצורך קביעת פיצוי בגין הוצאת דיבה ולשון הרע רע"א 4740/00 אמר נגד יוסף ופסק פיצוי.
 
בתאריך 30/11/2011 נתן כב' השופט סארי ג'יוסי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת פסק דין בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע בתיק תמ"ש 2384-99.
 
 תביעת הדיבה הוגשה בעקבות תלונה במשטרה בקשר לגזימת עצים ובקשר לאיום עם נשק חם.
 
התובע טען כי התלונה הוגשה בזדון וכי החיפוש שנערך בחנותו ובכליו פגע בשמו הטוב.
 
סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כי תלונה לרשות מוסמכת, כגון המשטרה, אשר הוגשה בתום לב, קרי כאשר המתלונן מאמין בעצמו, מבחינה סובייקטיבית, לתלונתו שלו, הרי שהתלונה לא תהווה לשון הרע, אפילו אם נתבררה בדיעבד כתלונת שווא.
 
ראה גם פסק הדין ע"א 788/79 אברהם ריימר נ' עיזבון המנוחה ברקו. ראה גם ע"א 2141/05 שרון נ' פישר.
 
במקרה שלנו הנתבע הציג תמונות לפיהן נעשו איומים מסויימים כלפיו, ולכן תלונתו בעיקרה הוכחה כנכונה, ולכן עולה כי האמין בנכונותה כאשר הגיש את התלונה, ולכן פעל בתום הלב הדרוש, עומדת לו הגנה, ותלונתו אינה מקימה חבות בלשון הרע.
 
משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם פסק הדין.
 
בתאריך 6 בדצמבר 2011 ניתן פסק דין בעניין לשון הרע ע"י השופט הנכבד עודד שחם מבית משפט השלום בירושלים בתיק ת.א. 10827-09 י.ד. ברזאני נכסים ובנין בע"מ נגד שמעון יורם.
עסקינן בפרסום אשר כינה מיזם נדל"ן בתואר "מפלצת". לגבי פרסום זה נקבע שהינו מוגן בהגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ולא מהווה לשון הרע. עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים עם קביעה זו שכן בית המשפט אינו הפורום המתאים להפעיל שיקול אסטתי לגבי מיזם הנדל"ן, ומה גם שהנתבע, כחבר מועצה מקומית, רשאי היה להביע דעתו על הצורה האדריכלית ועל המפגע הסביבתי הכרוך לדעתו בעצם הקמת המיזם.
 
ביום 15/1/12 דחתה השופטת יעל ייטב מבית משפט השלום בירושלים תביעה בלשון הרע - תא"מ 47685-02-11 אברהם שרגאי נגד הוצאת עיתון הארץ, אמיר אורן.
 
דובר בכתבה עיתונאית אשר ביקרה את הממשלה ביחס לשריפה בכרמל.
 
התובע שימש כראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה, וסבר כי הכתבה האמורה פגעה בשמו והוציאה דיבתו רעה.
 
בית המשפט קבע כי לא רק שהפרסום אינו מהווה לשון הרע והוצאת דיבה, אלא גם כי הפרסום המדובר כלל אינו מזהה את התובע, אינו מתייחס אליו, וכי הציבור ממילא אינו מכיר את התובע, ולא מקשר בינו ובין הכתבה. יתירה מכך, אין כל קשר בין התובע לבין מערך הכיבוי!
 
גם התמונות שצירף התובע לתביעתו אינן יכולות להועיל לו שכן בתמונות נראה התובע ברקע לשרי הממשלה, כאשר האדם הסביר כלל אינו מזהה אותו, ובוודאי שאינו יודע לייחס את הפרסום הספציפי המדובר דווקא אל התובע.
 
למעלה מן הנדרש קבע בית המשפט הגנה נוספת לתביעות דיבה ולשון הרע, הגנה הלקוחה מפקודת הנזיקין, ולפיה עסקינן בעניין של מה בכך, בזוטי דברים.
 
לגבי דרישת הזיהוי ציטט בית המשפט את דברי השופט דנציגר בע"א 8345/08 עופר בן נתן נגד מוחמד בכרי - "דרישת הזיהוי הינה דרישה מהותית ולא טכנית". המבחן הוא שוב מבחן אובייקטיבי.
 
עו"ד לשון הרע עודד פרץ מפנה אמנם לחוק איסור לשון הרע לפיו לשון הרע יכולה להתפרסם גם באופן משתמע, ואולם אותה השתמעות חייבת להיות סבירה.
 
משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ סבור כי התביעה נדחתה בצדק, וכי בית המשפט עשה עם התובע חסד בכך שלא השית עליו את הוצאות ההליך.

עמותת עיר דוד נגד אירגון "שלום עכשיו":
 
בתיק א (ירושלים) 39909-03-10 ניתן פסק דין בתובענה בלשון הרע ביום 2 באפריל 2012 בבית משפט שלום בירושלים מאת כבוד השופט עודד שחם.
 
עמותת עיר דוד תבעה את אירגון "שלום עכשיו"  בלשון הרע בגין מספר פרסומים אשר לטענתה יחסו לעמותת עיר דוד אחריות לחור בכביש ראשי אשר נפער בשכונת סילוואן ושבמזרח ירושלים אשר הפרסומים המדוברים האשימו את עמותת עיר דוד בביצועו, לטענתה, וזאת בשל חפירותיה הארכיאולוגיות בירושלים.
 
בית המשפט קבע כי הפרסומים המדוברים אמנם עולים לכאורה כדי עוולה מסוג הוצאת דיבה ולשון הרע, אלא שלנתבעים קיימת הגנת הבעת דעה בתום לב ע"פ חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.
עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים עם קביעת בית המשפט, וכדלקמן:
 
הפרסומים לא הובעו כדעות חלוטות ונחרצות, אלא הותירו לקורא הסביר את ההחלטה הסופית להחליט האם עמותת עיר דוד היא האחראית. כן הדגיש בית המשפט את חירות הביטוי בעניינים ציבוריים.
 
בית המשפט הסתמך בהחלטתו על פסק הדין הרציקוביץ, בו נקבע כי אם קיים ספק אם ביטוי כלשהו מהווה לשון הרע, הרי שיש להעדיף את הפרשנות שהולכת עם חופש הביטוי. משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכימים עם קביעה זו.
 
כן קבע בית המשפט כי הפרסומים היו תמי לב שכן לפני המפרסם הייתה תשתית עובדתית סבירה לחשד לפיה עמותת עיר דוד היא האחראית למעשה הנ"ל. כן הוחלט כי נוסח הפירסומים לא היה בוטה אלא זהיר ומתון למדי.
 
בית המשפט התחשב בעובדה לפיה אירגון שלון עכשיו הסכים לפרסם את תגובת עמותת עיר דוד לפרסומים האמורים, וקבע כי זה מעיד על תום ליבו. כלומר, לפני הקורא הסביר עמדו שתי גירסאות, והוא בעצמו נדרש להכריע ביניהן, לפי מיטב הבנתו שלו.
 
כן מסכים משרד עורך דין לשון הרע עודד פרץ עם קביעת בית המשפט לפיה פרסומים שעניינם הבעת דעה ממילא מבוססים על התשתית העובדתית הידועה בעת הפרסום, ולכן החובה לעדכן  את הקורא בהתפתחויות מאוחרות נחלשת באופן משמעותי, מה גם שהקורא הסביר מבין כי דעה המובעת יפה לשעתה, והחובה על אדם לפרסם עידכון בכל פעם שהוא משנה את דעתו מטילה נטל כבד מדי הפוגע באופן בלתי מידתי בחופש הביטוי.
 
זאת ועוד, רב פרסומי הדיבה הנטענים פורסמו באתר של שלום עכשיו, ולכן תפוצתם הייתה מוגבלת, וממילא הבאים באתר נוטים לעמדה יונית או שמאלית ממילא, ולכן סביר כי הדעה שהובעה תשכנע אותם. לא מדובר בפרסום המוני, אלא לקהל יעד ספציפי.
 
התביעה נדחתה כאמור.

תיק אסון ורסאי:

בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ת.א. 1550/08 אולמי כינור דוד ואח' נגד עיריית נתניה, מקומונים בשרון נתן פסק דין ביום 2 במאי 2012, העוסק בלשון הרע והוצאת דיבה ביחס לפרסומים שנעשו בימים שלאחר אסון ורסאי הזכור בעצב.

עיריית נתניה פירסמה באמצעות מקומונים כי בשל תלונות רבות מאזרחים לפיהם הריצפה במקום רועדת, היא הורתה לבעלים להפסיק עם אירועים ואיימה להוציא צו סגירה.

העירייה לא הצליחה להוכיח כי אזרח כלשהו פנה אליה בתלונה.

התובעים הוכיחו כי המבנה שלהם תקין,  ושלא כמו אולם ורסאי, כלל לא הוקם בשיטת ה"פל קל", וזאת ע"פ חוות דעת מהנדס.

משרד עורכי דין הוצאת דיבה עודד פרץ מסכים על החלטת בית המשפט לפיו יש לחייב בדין רק את העירייה, ולא את המקומון, שכן המקומון נהג בסבירות כאשר הסתמך על דברי העירייה.

גם עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ מסכים כי העירייה הושפעה מההיסטריה בעקבות אסון ורסאי, והעלתה האשמות חמורות מבלי שכלל בדקה את הדברים.

העירייה בדתה מליבה "תלונות" של אזרחים אליה, אך הפלא ופלא לא הציגה כל ראייה לעניין זה.

לגבי אלמנט הפירסום נאמר בפסק דין ע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבך כי חוק איסור לשון הרע עוסק במעמד הרדם בפני הבריות, ולא בכבודו הפנימי.

ביום 24 ביוני 2012 ניתן פסק דין בלשון הרע בבית משפט השלום בירושלים מאת השופט עודד שחם בתיק 3443/07 שוקי משעול נגד נציבות שירות המדינה.

התובע הוא ממונה איזורי ברשות המס.

התובע בעצמו פירסם כי פוטר מעבודתו ברשות המס בגלל שחשף שחיתויות לכאורה.

הנציבות, מצידה, פירסמה הודעת תגובה, לפיה - "מוזר שאדם מושחת שנאשם בהפרת סודיות מרמה והפרת אמונים מתבטא כעת בנושא שחיתות..".

בית המשפט קבע כי במרבית הפרסומים, אכן עולים הדברים כדי לשון הרע, ואולם במרביתם עומדת לנציבות הגנה לפי חוק איסור לשון הרע,התשכ"ה-1965. משרד עו"ד לשון הרע עודד פרץ מסכים.

בית המשפט קבע כי למדינה הגנה מכח סעיף 15(4) לחוק לשון הרע, הבעת דעה בתום לב.

היות ונגד התובע הוגש כתב אישום, והיו נגדו ראיות לכאורה, הנציבות הייתה רשאית לחוות דעתה ביחס לאישומים.

 משרד עורכי דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם קביעתו המלומדת של בית המשפט הנכבד, לפיה, התובע בחר מיוזמתו שלו, לשים את עצמו במרכזו של דיון ציבורי בנושא, ולכן אל לו להלין על כך שהופנו טענות ביקורתיות גם כלפיו וכלפי התנהלותו. לעניין זה ציטט בית המשפט את הלכת בית המשפט העליון בתיק רע"א 3614/97 דן אבי יצחק נגד חברת החדשות הישראלית.

כן החליט בית המשפט כי לנתבע עומדת גם הגנת אמת דיברתי. ואולם, לגבי טענת השוחד, אין הגנת אמת דיברתי, שכן כתב האישום לא כלל אישום בשוחד.

 

 לסיכום מדגיש עורך דין לשון הרע עודד פרץ שני מיבחני אצבע לקיומה של עילה בלשון הרע- האחד - פירסום לצד שלישי, והשני- שהפירסום יהיה אודות משהו "רע" שעלול להשפיל ולבזות בחזקת הוצאת דיבה ולעז.


ביום 30 ביוני 2013 ניתנה החלטה מפי כבוד השופט אריאל צימרמן מבית משפט שלום תל- אביב בתיק תא"מ 13738-06-13, המקבלת את בקשתה של עו"ד ליטל יעקובוביץ דראי נגד עופר בן יעקב ליתן צו מניעה האוסר על הלקוח לפרסם לשון הרע כנגד עורכת הדין. עורך דין לשון הרע עודד פרץ מסכים עם ההחלטה שכן מקרה זה הינו מקרה חריג בו יינתן צו מניעה זמני המורה על "סתימת פיות" והפוגע בחופש הביטוי, אך באופן מוצדק. במקרה שלנו, לצדדים היו מחלוקות לגבי פרשנות הסכם שכר הטרחה ביניהם, והלקוח איים על עורכת דינו כי ככל ולא תעתר לדרישותיו הוא יפרסם עליה לשון הרע בבלוג שלו באינטרנט, תוך שמציג אותה כרמאית. בית המשפט קבע, ובצדק, לדעתו של עו"ד הוצאת דיבה עודד פרץ, כי המרחק בין מחלוקת לגבי שכ"ט לבין טענות מירמה הינו כמרחק מזרח וממערב, ולכן אין סיכוי שהלקוח יצליח בהמשך להוכיח הגנת "אמת דיברתי" ולכן יש ליתן צו מניעה זמני כבר כעת.

 עורך דין לשון הרע עודד פרץ מדגיש שוב כי עניינם של דיני לשון הרע והוצאת דיבה הינו איזון עדין בין חופש הביטוי לבין חופש הביטוי. חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 נותן הגנות לדברי ביקורת וכולי, ואולם אך ורק אם נעשו בתום לב ובסבירות.


לסיכום, על מנת שתוכל לענות לעצמך על השאלה הבסיסית - האם עומדת לי עילת תביעה בלשון הרע? - עליך לשאול את עצמך 2 שאלות מרכזיות:

הראשונה: מה בדיוק פורסם כנגדי אשר אני טוען כי הוא מוציא דיבה? התוכן שפורסם חייב להיות דיבתי, כלומר, הוא חייב להיות פוגעני וכזה שעלול להשפיל ולבזות אדם סביר.

השנייה: האם הדבר הדיבתי פורסם לצד שלישי כלשהו? שים לב, אם הדברים הפוגעניים והדיבתיים נאמרו לך בלבד, הרי שאין לך עילת תביעה בגין הוצאת דיבה, וזאת מכיוון שלא מתקיים מה שמכונה בדיני לשון הרע אלמנט הפרסום של לשון הרע.


אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי מחייב מטעם עורך דין דיבה עודד פרץ.

הזכויות שמורות לעורך דין לשון הרע  עודד פרץ.